אל הנכס רשת סוכנויות בע"מ ואח' נ' רובין

החלטה

1. לפני בקשה למתן צו עיון במסמך ספציפי. התובעות (להלן: "המבקשות") מבקשות כי ביהמ"ש ייתן צו המורה לנתבעת (להלן: "המשיבה"), אשר יאפשר להן לעיין בקלטת שיחה בין ביתה של המשיבה לבין המבקשת 2, אשר פורטו בתצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה ונטענה לגביה טענת חיסיון.

2.המבקשת 1 הינה חברת תיווך בע"מ העוסקת בתיווך דירות בארץ ואשר העסיקה את המבקשת 2 כמתווכת במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

3.המשיבה הינה הבעלים לשעבר של מגרש ובית ברחוב יונה ברנר ביהוד (להלן: "הנכס"), אשר הזמינה את שירותי התיווך של המבקשות לתיווך לצורך מכירת הנכס.

4.בין הצדדים מחלוקת עובדתית באשר לשאלה האם המבקשות זכאיות על פי דין לדמי תיווך.

5.המבקשות טוענות כי זכותן החוקית לעיין במסמכים המוזכרים בתצהיר גילוי המסמכים, וביניהם הקלטת.

6.מנגד, טוענת המשיבה בתגובה לבקשת המבקשות, כי המדובר במסמך שהוכן לצורכי משפט, וככזה הינו חסוי ולכן יש בידיה להגישו במהלך חקירות העדים, וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי תיק זה מתנהל בעיקרו על בסיס אמינות.

7.תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), קובעת שעל בעל דין לגלות את כל המסמכים הנוגעים לעניין. גם ההלכה הפסוקה קובעת שיש לנהל דיון "בקלפים גלויים", תוך חשיפה מירבית של החומר בידי כל צד וזאת כדי להגיע לגילוי אמת. בעלי דין מחויבים אפוא, כלל, להגיש ראיותיהם "בחבילה אחת":

"כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם". (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פ"ד מו (3) 738 , עמ' 742-743).

והטעם לדבר:

"כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337 ,339 ).

8.עם זאת, רשאי בית המשפט, במקרים המתאימים, לאפשר לנתבע להביא ראיות במהלך חקירות העדים בהתאם לתקנה 158(א)(1) לתקנות. לרוב מדובר בראיות הזמה, ראיות מפריכות או חסויות, שגילוין המוקדם עלול לשבש את החקירה הנגדית ולהקשות או לסכל את גילוי האמת.

9.מכאן ש"הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב... מקרים אלה מצדיקים, לעתים, דחיית הגשתה של ראיה (או חומר העשוי לשמש כראיה) למועד מאוחר יותר" (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (לא פורסם, 7.11.07), והאסמכתאות שם).

בעניין זה נקבע ב"הלכת סוויסה" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, בעמ' 528-529) כדלקמן:

"נראה הדבר שהפרקטיקה בבתי-המשפט הישראליים, שלא כדוגמת בתי-המשפט האנגליים, היא לתת משקל לגישה שלעתים עיכוב הגשת הראיה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה, הנוטה למעט בערכם של סייגים ולהורות - בסוג התביעות שלפנינו - על גילוי מלא של מסמכים, בלי להיכנס יתר על המידה לפירוטן של נסיבות קונקרטיות. קיצורו של דבר, שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק...

לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן:

(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות . . . ".

10.אכן, "הלכת סוויסה" התייחסה לנסיבות של תביעת פיצויים בשל נזקי גוף, והתירה לנתבע לדחות את עיתוי הגשת ראיותיו מקום בו בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת, ואולם ניתן להחילה גם בתביעות אחרות. עם זאת, סבורני כי העיקרון העומד בבסיסה של "הלכת סוויסה" אינו תואם לענייננו, שעה שגירסתם של הצדדים מונחת לפני בית המשפט בתצהירים ואף חלקם נחקרו במהלך הישיבה המקדמית.